החלטה בתיק ע"ע 41438-02-12

בפני בקשת המערערת בתיק זה, להורות על מחיקת הסעיפים מכתב הערעור שכנגד, המתייחסים לערעור על אי פסיקת הפרשי שכר ופיצויי הלנה מכתב הערעור שכנגד שהגיש המשיב.

רק כללי וטענות הצדדים

1.         המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (ע"ע 41438-02-12; השופטת שרה שדיאור), לחיוב המערערת, מעסיקתו לשעבר, לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פנסיה ותגמולים, דמי חופשה, דמי הבראה, תוספת וותק, ימי מחלה, דמי נסיעות, גמול בגין שעות נוספות, דמי חגים ופיצויי הלנה.

המערערת מצידה טענה כי כי המשיב התפטר ולפיכך אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. עוד טענה כי כל הזכויות המגיעות למשיב שולמו במלואן ואין הוא זכאי לכל תשלום נוסף.

2.         בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את המערערת לשלם למשיב, את התשלומים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך של 49,741 ש"ח; דמי חופשה בסך של 4,373.5 ש"ח; הפרשות לקרן פנסיה סך של 6,401 ש"ח; תוספת וותק בסך של 4,004 ש"ח; דמי נסיעות בסך של 4,457 ש"ח; שעות נוספות בסך של 32,907 ש"ח; דמי חגים בסך של 5,568 ש"ח .

כמו כן חייב בית הדין האזורי את הנתב עת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

3.         בכל הנוגע לעתירת המשיב לחיוב המערערת בפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, קבע בית הדין כי לאור נסיבות סיום עבודתו של המשיב ולאור חילוקי הדעות האם מדובר בהרעת תנאים אם לאו נתקיימה מחלוקת משפטית של ממש ואין לפסוק פיצויי הלנה אלא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 12/11/08 מועד בו יכולה הנתבעת לבחון את הרכיבים, ועד ליום התשלום בפועל. באשר לפיצויי הלנת שכר, קבע בית הדין קמא כי יפים הדברים שנאמרו לעיל, גם לעניין שעות נוספות - מאחר ובין הצדדים היתה מחלוקת באשר לשאלה האם התובע חתם על טופס הסכמה או לאו.

אי לכך קבע בית הדין קמא כי כל הסכומים שפסק ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 12/11/08 ועד ליום התשלום בפועל.

4.         על פסק דין זה הגישה המערערת את ערעורה שבנדון, במסגרתו העלתה שלוש טענות; האחת - כי טעה בית הדין קמא בכך שראה את תקופת עבודתו של המשיב כתקופה רצופה והתעלם מכך שבמשך 5 עובדים לא עבד המשיב מבלי שהציג ולו ראשית ראיה לסיבה בגינה לא עבד באותה תקופה; כי שגה ביצת הדין בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע הן עקב הסתמכות על תקופת עבודה מוטעית כאמור לעיל, והן עקב הסתמכות על ערך שעה מוטעה; והשלישית - כי טעה בית הדין קמא עת חייב את המערערת לשלם למשיב גמול עבודה בשעות נוספות מבלי לקזז את הכספים הרבים ששולמו למשיב במהלך תקופת עבודת בגין שעות נוספות גלובאליות.

5.         המשיב מצדו הגיש ערעור שכנגד לאחר קבלת ערעורה של המערערת, במסגרתו העלה אף הוא שלוש טענות; האחת - כי טעה בית הדין קמא עת דחה את תביעתו להפרשי שכר, שכן לטענתו, במהלך שנות עבודתו עבד במספר מתקנים שונים, והשכר לשעה היה שונה ממתקן למתקן. היות והמערערת לא שילמה את מלוא השכר שסוכם עמו לגבי עבודה בכל מתקן, הוא זכאי להפרשי שכר; השניה - כי טעה בית הדין קמא בחישוב גמול השעות הנוספות המגיע לו; והשלישית, כי שגה בית הדין קמא שלא פסק לו פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת  פיצויי פיטורים.

6.         במהלך הדיון המוקדם בפני, טענה המערערת כי דין הערעור שכנגד בגין הפרשי השכר ופיצויי ההלנה להמחק מכתב הערעור שכנגד, שכן אינם עוסקים באותו עניין של הערעור.

7.         הבקשה הועברה לתגובת המשיב שהתנגד לה.

וכך, לטענת המשיב, לאור ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, שני הנושאים ראויים להתברר במסגרת של ערעור שכנגד; לגבי הערעור שכנגד על הפרשי השכר, הרי שהמערערת בעצמה טענה כי בית הדין טעה בקביעתו לפיה תשלום שעות נוספות גלובאליות היה צריך להשתלם מעבר לשכר הבסיסי השעתי וכי קביעתו זו סותרת את פסיקתו של בית הדין קמא בעניין רכיב הפרשי שהכר ובהמשך חוזרת על טענתה כי במרבית המתקנים שעבד המשיב הוא השתכר שכר מינימום ועליו נוספה תוספת שעות נוספות גלובאליות; לטענתו מכך עולה כי המערערת היא שפתחה לדיון את השאלה מה היה בדיוק שכרו השעתי של המשיב ובעצם היא זו שמתייחסת לקביעתו של בית הידן קמא בנושא הפרשי השכר; מה גםכאשר דנים בנושא שעות נוספות, ממילא יש לדון בשאלת ערך השעה לעניין השכר הרגיל ואז המדובר באותו עניין או למצער עניין שמשליך על עניין אחר;  לגבי פיצויי הלנה, טען המשיב כי היות וממילא יעלה הנושא של אי תשלום הפרשי שכר כי אז יש מקום לדון גם בטענותיו כנגד אי פסיקת פיצויי הלנת שכר, והוא הדין לגבי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

8.         לטענת המערערת לעומת, דין טענותיו של המשיב להדחות.

לטענתה, על פי ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, לא מדובר באותו עניין; כך, ובכל הנוגע להפרשי השכר אין כל זיקה או השלכה לטענותיה בעניין גמולן שעות נוספות לטענות המשיב המתייחסות לשכר השעה הבססי שהיה שונה ממתקן למתקן מה גם שהכרעה בנושא השעות הנוספות לא תשפיע כהוא זה על שאלת גובה השכר השעתי בכל מתקן; לגבי פיצויי ההלנה לא קיימת כל זיקה בין הערעור העיקרי לבין טענות המשיב בעניין פיצויי הלנה בערעור שכנגד, שכן לגבי פיצויי פיטורים המערערת לא העלתה טענות ביחס לעצם חיובו בפיצויי פיטורים, אלא רק בהתייחס לאופן חישוב פיצויי הפיטורים ואילו ביחס להפרשי השכר הרי שהואיל ודין רכיב זה להמחק, ממילא גם פיצויי הלנה על אותו רכיב אינם עוסקים באותו עניין נשוא הערעור, מה גם שממילא ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בפסיקת פיצויי הלנה.

דיון והכרעה

9.         תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד ואת המועד לעשות כן, וזו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".